All Posts

קניתם להם תיק חדש, קלמר ומחברות, אבל מה לגבי "ציוד נפשי"? שעון הקיץ של מתבגרים ממוצעים עובד כרגע לפי אזור הזמן של הוואי, אבל ממש תכף זה קורה: המעבר לחטיבה או לתיכון. מעבר לדרמה של בחירת התיק המושלם, מתחוללת שם בפנים רעידת אדמה חברתית של ממש. הראש שלהם עובד שעות נוספות: "איפה אמצא את המקום שלי שם?", "מה אם החברים הקודמים ישכחו אותי?" ו-"הצילו, ליד מי אני אמור לשבת ביום הראשון?". עבור בני נוער שחוו קשיים חברתיים במסגרת הקודמת-אלה שהרגישו קצת שקופים או חוו דחייה- הפחד הוא כפול.

חולפים זה על פני זה במדרגות הנעות בכיוונים הפוכים שמחתי להיות איתך ולו לרגע (טאווארה מאצ'י, מתוך "יום השנה לסלט" / תרגום: יעקב רז) כמה פעמים אנחנו חולפים על פני אנשים, על פני רגשות, על פני חוויות- כשאנחנו על המדרגות הנעות של החיים? ממהרים, נמצאים בתנועה מתמדת, לעתים קרובות בכיוונים שונים מאלה של הסובבים אותנו. אבל לפעמים, בתוך כל התנועה הזו, יש רגע אחד של חיבור. חדר הטיפולים הוא בדיוק המקום בו אנחנו עוצרים את המדרגות הנעות. המפגש הטיפולי הוא סוג של פלא: שני אנשים, כל

"הבלתי אמור הוא לא פחות חשוב מהאמור. יש להקצות לו מקום נכבד". (לאה גולדברג על ספרו הראשון של אהרון אפלפלד "עשן") שתיקות ומתבגרים, מתבגרים ושתיקות. מה עוד לא נאמר עליהם? שהן מביכות. מעיקות. מסקרנות. מתישות. משעממות. תוקפניות. ואנחנו? מול השתיקות האלה, אנחנו לעיתים נבהלים. מתאמצים "למלא" אותן- בנאומים על גבולות, בערכים, בתובנות חיים שהם כנראה יפנימו רק אחרי שיחוו אותן על בשרם. והם בתגובה משיבים לנו בנהמות, בגלגולי עיניים, בהפניית גב או בחדר סגור. אבל לפעמים, אם מקשיבים טוב, אפש

(מתוך: לבן על לבן/ יוסף אל-דרור, דן תורן) היא* התיישבה על הכורסה בקליניקה, הניחה את התיק לידה, והסתכלה על הרצפה. כששאלתי לשלומה, היא משכה בכתפיה, חייכה חיוך קטן, ואמרה: "לא יודעת. בסדר. הכל רגיל". במשך שבועות המילים שלה היו קצרות, מדודות. שתינו כמו הלכנו על קצות האצבעות. היא סיפרה על העבודה, על הלימודים, על מה שהיא צריכה ואמורה לעשות, להרגיש, להיות. היא ידעה לדווח על החיים שלה, אבל לא הצלמה יחה לנסח לעצמה מה קורה לה בפנים. וכל פעם שהתקרבנו למשהו כואב היא מיד החליפה נושא, או ה

המלחמה שוככת בהדרגה, החטופים החיים ששבו כבר מחובקים ועטופים בביתם, ונראה שבקרוב, עם שובם של שני החטופים החללים הנותרים, נוכל להתחיל ללקק את הפצעים. אלא שהכאב שמלווה אותנו בשנתיים וחדשיים מאז ‎7.10.2023‎ עדיין כאן- העומס נערם בגרון, ולא מתאפשרת שהות אמיתית לעבד את מה שקרה. כל אלה מבקשים מקום. וכשמשהו מבקש ודורש מקום- אני פונה אל המילה הכתובה כדי לתת לו. הביבליותרפיה מציעה מרחב בטוח להתבוננות במעברים בין מצבים, כפי שנדרש מאיתנו כעת- במעבר בין הדריכות לאפשרות (גם אם זמנית) לרגיע

הגישה הנראטיבית בטיפול בבני נוער כל הורה למתבגר מכיר את הרגע הזה: נכנסים לחדר, וכל הבגדים מהארון מפוזרים בכל מקום כאילו הארון קיבל קלקול...

כשהסיפור האישי הופך לכלי טיפולי: איך ביכולתה של ביבליותרפיה להעניק כוח וביטחון גיל ההתבגרות מרגיש לא אחת כמו רכיבה סוערת, ולעיתים נדמה...

בדרך כלל לאה ואני חברות ממש טובות. טוב, היא לא ממש יודעת את זה, בין השאר בגלל שהלכה לעולמה לפני שהספקתי להיוולד, אבל אנחנו כמעט בסטיז-...

כבר שנים שאני עובדת עם אנשים עם צרכים מיוחדים, במגוון גילאים ואיפיונים. אבל בסיס-האם שלי, מקום העבודה הראשון שלי כביבליותרפיסטית היה...

בכל המשפחות יש המון אהבה. במשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים יש גם הרבה הקרבה, נתינה, כוח, נחישות, ולא מעט כאב. ובתוך כל אלה יש עוד מישהו...

לפעמים כשאנחנו לא מצליחים למצוא מילים משלנו, מילים של אחרים מצילות אותנו. " כשאין לי מילים אני הולכת לשירים " - המשפט הזה מלווה אותי עוד...

ברוכים הבאים לקליניקה החביבה שלי- לפני שתבחרו אם להיכנס או לא, חשבתי לספק לכם הצצה קטנה. אז בואו והתמקמו לכם ליד החלון המוצל ובשקט בשקט...

יש את השיר הזה שכבר שנים מלווה אתכם. אתם שרים איתו בקולו קולות כשאתם לבד באוטו, כשאתם בבית והוא מתנגן אתם ישר מגבירים. הוא מזיז בכם משהו,...

זה הקיץ של סף הרתיחה לא רק בחוץ - גם בפנים. החדשות צורבות, התנועה איטית, הלב עייף. ברחובות השמש מכה. ובראות לפעמים פשוט אין אוויר. באחת...

כותבים ומטפלים יקרים קיבצתי עבורכם מספר תרגילים המשלבים כלים מעולם הביבליותרפיה ומיינדפולנס. תוכלו להיעזר בהם בהקשר של מטופלים או בכל...