מילים של אחרים

לפעמים כשאנחנו לא מצליחים למצוא מילים משלנו, מילים של אחרים מצילות אותנו.

"כשאין לי מילים אני הולכת לשירים" - המשפט הזה מלווה אותי עוד מימי בית הספר. אמרה אותו יהודית, המורה המיתולוגית שלי לספרות- שבמידה רבה בזכותה אני פה היום.

זה היה בשיעור ספרות (חמש יחידות אלא מה) אי-שם בימים הטרופים והמטורפים של נובמבר 95' כשהארץ הייתה מוכת הלם וכאוס על פני תהום, ובזכותה הבנתי שהמילה הכתובה, ובעיקר השירה- היא השפה שלי,

המפלט והמחסה ששומר עליי ובלא מעט צמתים גם מנחה אותי.

מאז ועד היום- זו הדרך שלי. גם באופן אישי, ובעיקר בעבודת הטיפול- אני ניגשת אל המילים כשמשהו מבפנים מסרב להתארגן, מתקשה להתבהר.

אני חוזרת אל המשפט הזה כשאני מחפשת מילים למכאובים אישיים, אבל בעיקר כשאני מחפשת מילים עבור מטופלות.ים שבאים אליי מתוך שבר בלבול וקושי לבטא את מכאוביהם.

גם אחרי שהמטופל עוזב את החדר, השאלות ממשיכות לנוע בי. מה עוד היה שם? מה לא נאמר? באילו מילים היא בחרה לבטא ומה השמיטה?

ובעיקר- מה הוא או היא צריכים עכשיו? ממני, מעצמם, מהעולם?

לעיתים התשובה עולה חדה וברורה אבל לפעמים אותה תקיעות שמביע המטופל.ת- עוברת גם אליי ואני נשארת ללא מענה.

ברגעים כאלה אני ניגשת אל מדף הספרים ואל הקלסרים העמוסים בטקסטים שאספתי עם השנים. את הספר או הקלסר אני בוחרת במודע, אבל מרגע שבחרתי- אני משחררת את השליטה, מדמה את עצמי למדיום עם כדור בדולח או רב גדול בתורה- ופשוט פותחת בעמוד אקראי.

ואיכשהו, ב99% מהמקרים, זה פשוט קולע בול.

תקראו לזה אנרגיה, כוחו של התת מודע או צירופי מקרים, אני בטוחה שיש לזה מליון הסברים חכמים מאוד. אני בוחרת לא למצוא ל-זה הסבר.

פשוט לקרוא לזה קסם.

מה שקורה מאותו רגע הוא לא פחות מקתרזיס: דברים מתחילים להתבהר, מילים מסתדרות ומארגנות את הסערה הרגשית או מפשירות את הקיפאון.

וזה לא בהכרח אומר שהטקסט יפה, נוגה, או מרגיע. לפעמים הוא יכול להיות בלתי נסבל, מעיק, מכביד, מחוספס ומעצבן עד כדי כך שבא לקרוע את הדף ולשרוף את חלקיו.

אבל המיתרים מתחילים לנוע, רגשות קמים לתחיה ומשהו אחר מתנגן בחדר. כוח של חיוּת, רוח חדשה.

הגלגלים מתחילים להסתובב ונוצרת תנועה עדינה, שמפנה מקום לנשימה עמוקה, לבכי, להכרה בכואב, במפחיד, ביש ובאין, ובכל מה שמביא איתו הרגע הזה.

אם משהו בטקסט הזה הדהד אצלכם.ן, אם אתם מרגישים תקיעות, שבר או סערה שקשה לתת להם שם - אתם לא לבד.

אני מלווה א.נשים בדיוק ברגעים האלה, בעזרת מילים, שקט, והקשבה עמוקה.

אפשר לשלוח לי הודעת וואטסאפ כאן ונתאם פגישה

עדי.

ובינתיים, כהרגלי - שיר:

*\ חוה ניסימוב

מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה.

קִירוֹת הַחֶדֶר מִתְרַחֲבִים

הַזָּוִיּוֹת לֹא מְאַיְּמוֹת עוֹד,

הָרִצְפָּה יוֹתֵר יְצִיבָה.

פַּעַם עוֹד יַשְׁרִישׁ הַבַּיִת, וּבֵינְתַיִם

אֲוִיר צַח פּוֹרֵץ מִמְּקוֹמוֹת נִסְתָּרִים.

גַּם הַבֶּכִי שֶׁלִּי צָלוּל יוֹתֵר

כְּמַנְגִּינַת נֵבֶל שֶׁשָּׁמַעְתִּי פַּעַם בַּחֲלוֹם.

אֲבָל אֲנִי עֵרָה,

עֵרָה.

כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת.