להחזיר את המושכות: ביבליותרפיה בגיל ההתבגרות.

כשהסיפור האישי הופך לכלי טיפולי: איך ביכולתה של ביבליותרפיה להעניק כוח וביטחון

גיל ההתבגרות מרגיש לא אחת כמו רכיבה סוערת, ולעיתים נדמה שהמושכות יוצאות מהידיים, הן של המתבגר והן של ההורה. זה שלב בחיים (יש שיגידו הקשה שבהם) שמזמן התנסויות חדשות, היכרויות עם מעגלים חברתיים שעד כה לא נחשפו בפני המתבגר ושלל תגליות על העולם הסובב אותו- לטוב ולרע. נוסיף לקלחת הזו את כל סערות הגיל, שינויי הגוף ההורמונליים שמשפיעים על הפן הפיזי והרגשי, הלחץ האקדמי הגובר, העוררות המינית שלעיתים מבלבלת מאוד, והנה קיבלנו תבשיל מבעבע במיוחד. זהו שלב מלא בלבול, שאלות זהות ותחושות חדשות שמציפות מכל כיוון.

גם תפקיד ההורים מוגדר מחדש אל מול השלב הזה בהתפתחות-

אם עד כה היינו רגילים להיות המתווכים המרכזיים בין ילדינו לעולם- אלה שמכוונים, מגינים ומסבירים, בגיל ההתבגרות, הדלתות נפתחות למרחבים שאליהם אנחנו כבר לא יכולים להיכנס. זה טבעי שנרגיש דאגה, חשש ואפילו חוסר אונים.

כשילדינו יוצאים לעולם, מה אנחנו יודעים על מה שקורה שם ואיך נוכל לסייע להם בכל זאת לבנות את הזהות שלהם באופן מיטבי ועם תחושת שליטה ומסוגלות,ולאפשר להם לטוות להם את הסיפור הנכון להם?

האם אנחנו כהורים באמת מצליחים להקשיב להם בפתיחות, מבלי לשפוט ולחנך בכל רגע נתון?

בתור אמא לשני מתבגרים ועוד אחת שבפתחו של הגיל, אני מודה ומתוודה- חלק הולך וגדל מעולמם הרגשי אינו חשוף בפני. אני לא מהססת לשאול (שלא לומר לגשש ולחפור) והם יכולים כמובן לבחור במה לשתף ובמה לא. אני יכולה לעודד, להתעניין, להקשיב, אך מעצם היותי אמא שלהם, לא תמיד אצליח להקשיב בשקט ולא לנצל את ההזדמנות לחינוך לערכים המנחים אותי, וכן, לפעמים גם אגיב באופן שיפוטי.

אבל ברגעים שאני מצליחה להתאפק ולא לחנך או "להטיף", אני מרוויחה הצצה לדרך שבה הם מנסחים לעצמם את הסיפור דרכו הם בונים את הזהות שלהם: אני לומדת להכיר את הדמויות המרכזיות בו, האתגרים והמכשולים, ואת הכלים שיש להם לפתור קונפליקטים חברתיים ואישיים.

כי עם כל הסכנות והחששות הטמונים בגיל ההתבגרות, וכראוי לשלב מעבר, חובה עלינו לזכור שזוהי גם תקופת חיים שמאפשרת הזדמנות לגלות את הזהות שלהם, ולהמציא את עצמם מחדש.

ולכן דווקא בתוך התקופה המורכבת הזו, ביבליותרפיה מציעה דרך ייחודית לעצור, להתבונן ולגלות שהמושכות עדיין בידיים של המתבגר עצמו- ושהוא יכול לבחור איך לספר ולעצב את סיפור חייו.

הביבליותרפיה יכולה לשמש גשר עדין אך יציב בין העולמות: מרחב שבו המתבגר מספר את סיפורו בקולו, בקצב שלו, בלי צורך בהסתרה או במסכות. הידיעה שיש לו מקום בטוח, מקבל ולא שיפוטי, יכולה להרגיע ולתת אמון מחודש בכוחותיו וביכולתו לנווט את דרכו.

אני רואה בקליניקה תהליכים מעוררי השתאות של מתבגרים ובוגרים שבאים לכאן עם סיפור שמשקף תחושת חוסר מסוגלות שמעוררת בהם פחדים וחרדות, תחושות שאין להם מקום בעולם ושהקול שלהם לא בא לידי ביטוי- בחברת בני גילם, בקרב המשפחה, בצבא, בעבודה, ובכלל. הסיפור הזה מחליש ומעכב אותם מלפרוח במלואם.

העיקרון המנחה שאני הכי אוהבת בביבליותרפיה, הוא שהמטופל הוא בתפקיד המומחה. הוא מכיר את סיפור חייו ואת כוחותיו וחולשותיו, והוא זה שמתווה את הסיפור.

בעזרת הביבליותרפיה אנו נוגעים בחוויות מעצבות, מעבדים אותן דרך נקודות מבט נוספות, ומרחיבים את אפשרויות ההתבוננות בהן. אנחנו מתבוננים בחלקים שונים בסיפור, ואני מקשיבה לאופן בו הוא מנסח ומגבש את סיפור חייו, מאתגרת את בחירת המילים והניסוחים, וביחד אנחנו כותבים סיפור חדש- רחב ועמוק יותר.

מפעים כל פעם מחדש לראות אותם לאט-לאט מזדקפים בכיסא, מגלים בעצמם כוחות חדשים, ולוקחים עוד ועוד שליטה על האופן בו הסיפור הפרטי שלהם מתגבש.

בכל סערה יש הזדמנות לכתוב מחדש את הסיפור. ביבליותרפיה היא המקום שבו המתבגר מגלה שהמושכות תמיד היו בידיו. ולי נותר בעיקר להקשיב, ללוות, ולהאמין ביכולתו ויכולתה לכתוב את הסיפור שלהם בצורה שתחזק ותוביל קדימה.

אז אם אתם הורים למתבגרים, או בוגרים שמרגישים בעצמכם צורך לכתוב את הסיפור שלכם מחדש ולהחזיר לעצמכם את השליטה בו- אתם מוזמנים ליצור עימי קשר בהודעת וואטסאפ ונקבע פגישת היכרות.

מתוך- דברים שקורים בסדנאות כתיבה (באישור המשתתפת)