הבטן המתהפכת של יולי-אוגוסט: מעבר מסגרת חינוכית ואיך לעזור למתבגרים שלנו לכתוב מחדש את הסיפור שלהם

קניתם להם תיק חדש, קלמר ומחברות, אבל מה לגבי "ציוד נפשי"? 

שעון הקיץ של מתבגרים ממוצעים עובד כרגע לפי אזור הזמן של הוואי, אבל ממש תכף זה קורה: המעבר לחטיבה או לתיכון. מעבר לדרמה של בחירת התיק המושלם, מתחוללת שם בפנים רעידת אדמה חברתית של ממש. הראש שלהם עובד שעות נוספות: "איפה אמצא את המקום שלי שם?", "מה אם החברים הקודמים ישכחו אותי?" ו-"הצילו, ליד מי אני אמור לשבת ביום הראשון?".

עבור בני נוער שחוו קשיים חברתיים במסגרת הקודמת-אלה שהרגישו קצת שקופים או חוו דחייה- הפחד הוא כפול. החרדה המשתקת שההיסטוריה תחזור על עצמה והם שוב לא יצליחו להשתלב, יושבת להם חזק על הכתפיים.

אז אנחנו רצים לסטוקים לקנות להם מרקרים בכל צבע אפשרי, אבל האמת היא שהם צריכים גם ציוד מסוג אחר לגמרי- ציוד נפשי. הם זקוקים לחיבור לשפה הפנימית שלהם, שתעזור להם להשאיר את התוויות הישנות מאחור.

איך עושים את זה? מתאמנים "על יבש".

בחדר הטיפולים, באמצעות הביבליותרפיה הקסם קורה לרוב דווקא דרך המקלדת או הדף החלק. במקום להשאיר את הפחד כגוש עמום בבטן, בני הנוער מוזמנים לתת לו צורה ומילים דרך כתיבה אישית. אנחנו כותבים יחד את "התסריט" של היום הראשון ללימודים, ואז יוצרים לו סוף חלופי שמחזיר להם את הכוח. הם יכולים לכתוב מכתב פריקה שמרוקן את כל החששות אל הדף -הכל במרחב בטוח, ללא חשש משיפוט או ביקורת (ובלי מורה שתוריד להם ציון על שגיאות כתיב).

התהליך היצירתי הזה משמש בעצם כ"אימון על יבש" שמפחית חרדה, ופותח דלת לסיפור חדש להיכתב. הוא עוזר להם להשיל מעליהם את כובד העבר, ולכתוב עבור עצמם התחלה חדשה.

אם אתם מרגישים שהנער או הנערה שלכם זקוקים למרחב מקצועי ומכיל לעשות בו סדר בראש לפני שהצלצול תופס אותם לא מוכנים - אני כאן עבורכם.

צרו איתי קשר כאן, ואשמח לתאם סדרת מפגשים שתעזור להם לחצות את שער בית הספר החדש בראש מורם (ולא רק כשהם בוהים במסך של הנייד).

נתראה, עדי