על פאזלים, חידות, וביבליותרפיה

יש את השיר הזה שכבר שנים מלווה אתכם.

אתם שרים איתו בקולו קולות כשאתם לבד באוטו, כשאתם בבית והוא מתנגן אתם ישר מגבירים. הוא מזיז בכם משהו, מצמרר, עושה פרפרים בבטן, אולי אפילו גורם לכם לבכות.

וזה לא שיש לכם איזה זיכרון כשהשיר הזה הוא פסקול הרקע שלו. זה משהו במילים שפורט שם על איזה מיתר.

בדרך כלל זה קורה כשהטקסט הזה מספר לנו משהו על עצמנו, ואנחנו לא תמיד יודעים מה- זו חידה.

מכירים את התחושה?

אצלי זה קרה היום עם השיר "בשדה ירוק" של מאיר אריאל בביצוע של גידי גוב.

שנים לא הבנתי מה זה השורה הזו- "והייתה תחושה של תפוח", אבל שרתי את זה כי זה הרטיט בי משהו. קיבלתי את השורה הזו כמו הרבה מטאפורות אניגמטיות של מאיר אריאל.

וברגע של התבהרות זה הכה בי- הבנתי למה התכוון המשורר! (אני אשאיר את התובנה הזו מחוץ לפוסט כדי לא לכפות את הפרשנות שלי, וגם כי לא זה העניין)

כמה הקלה יש ברגעי ההתבהרות האלה. כשחלקי הפאזל מתחברים, לדברים יש שמות ולתמונות יש פשר. והחידה (puzzle!) מתחילה להפתר

זה רגע מזוכך, של סדר חדש בעולם מוכר, או גילוי מפתיע של נוף חדש.

בתוך הטיפול הביבליותרפי אנחנו חווים לא מעט רגעים כאלה, של התחברות הפיסות.

וכמו שכשמתחילים פאזל צריך קודם כל להפוך את החלקים שלו, כשאדם שבא עם סיפור חייו והחלקים בו לא מתחברים לו, אנחנו חושפים יחד חלק ועוד חלק, פיסה ועוד פיסה, וכך מתרחש תהליך שלם של בניה מחדש של סיפור החיים של המטופל, שעם הזמן והחתיכות הנוספות לפאזל, מקבל שמות, זויות והסברים מחודשים, שיכולים, בתורם, לסייע לו לבנות סיפור חיים חדש, סלחני יותר, שלם יותר, עימו יוכל להתסתובב בעולם ביתר ביטחון, קבלה עצמית ושמחה.

אין כאן פתרון קסם, רק הקשבה מלאת כבוד למילים שאדם בוחר להשתמש בהן, לדימויים והמטאפורות סביבם הוא בונה את הזהות שלו.

אם הסיפור שלכם מרגיש מפוזר, אם יש תחושות שאין להן עדיין מילים – בואו נקשיב להן יחד.

אני מזמינה אתכם לתהליך עדין, אישי ומכבד, שבו נחבר את חלקי הפאזל לסיפור חיים קרוב יותר,

רך יותר, שלם יותר.

לתיאום פגישת היכרות - שלחו לי הודעה בוואטסאפ

.

עדי