מה הסיפור שלך?

הגישה הנראטיבית בטיפול בבני נוער

כל הורה למתבגר מכיר את הרגע הזה: נכנסים לחדר, וכל הבגדים מהארון מפוזרים בכל מקום

כאילו הארון קיבל קלקול קיבה.

לא פעם זהו גם משל לעולמם הפנימי של הנער או הנערה:

בני הנוער של היום נעים בתוך ערימה סוערת של סיפורים - כאלה שמציפים אותם מבוקר עד לילה ברשתות החברתיות: סיפורים על הצלחה, על דימוי עצמי בכלל ודימויי גוף בפרט, על איך “אמורים” להיראות ולהיות.

הערימה הזו, כמו בגדים שהתערבבו זה בזה, גורמת לעיתים לבלבול, לחוסר ערך, לחשיפה לתכנים שאינם תואמים את הגיל, ולעיתים גם לתחושת FOMO בלתי נמנעת.

ובתוך כל הרעש הזה הם עומדים בפני משימה התפתחותית לא פשוטה- גיבוש הסיפור שלהם.

בני נוער רבים מספרים על עצמם סיפור של עומס וקושי, סיפור של אי־עמידה ב"תנאים" שהעולם מציב להם.

לא פעם הם מדברים על עצמם בשפה קשה כל כך- כזו שאף הורה לא היה מוכן לשמוע כלפי ילדו מאף אחד אחר.

במיוחד פוגשים זאת אצל אחים לילדים עם צרכים מיוחדים. הם מספרים על עצמם כ"ילדים הטובים", אלו שלא צריך לדאוג להם. תפקיד שמגיע מאהבה, אבל לא תמיד מרגיש להם טבעי, ולפעמים הוא אפילו לוקח מהם מקום לנשום ולגדול.

בטיפול, אני פוגשת שוב ושוב את אותה “ערימה”- רק שהיא כבר לא עשויה מבדים, אלא ממילים, חוויות וזיכרונות. כאן נכנסת הבביבליותרפיה, שמאפשרת להם להרים כל פריט, לבחון אותו, ולהחליט איך ייראה הארון החדש שלהם- הסיפור החדש של חייהם.

אחד היסודות החשובים של הביבליותרפיה היא הגישה הנראטיבית.

גישה זו מזכירה לנו שהאדם הוא בראש ובראשונה מספר סיפורים- הוא בונה ומשנה את זהותו דרך האופן שבו הוא מספר לעצמו את חייו- מאיר מה שבוחר להאיר, ומשאיר בצל מה שפחות מתאים לו.

בטיפול ביבליותרפי עם בני נוער, אני מזמינה אותם לבחון מחדש את הסיפור. אנחנו פותחים את "ארון הבגדים" המטאפורי וממיינים את תוכנו- אנחנו עוצרים יחד להביט על הסיפור שהם מספרים ולבדוק: האם זה באמת הסיפור שלי? או אולי זה סיפור שמישהו אחר עיצב בשבילי? ואולי זה סיפור שהתאים פעם אבל עם הזמן הוא כבר לא במידה שלי. ואם הוא כבר לא מתאים- מה יבוא במקומו? הרי אפשר מאותו חומר הגלם לתפור פריט חדש, ואפשר גם להעביר אותו הלאה או לזרוק לפח.

באמצעות קריאה וכתיבה, דרך טקסטים ספרותיים, מתאפשר לגעת מחדש בחוויות חיים, לעבד אותן, לפרוק, ולכתוב גרסה חדשה. גרסה שמדגישה חוזקות, ערכים, רגעים של התמודדות, ולא רק קושי או כישלון.

מבחינתי, כל אדם הוא המומחה לחייו- והוא זה שכותב את הסיפור.

יחד אנחנו בוחנים את העובדות ומעניקים להן פרשנות חדשה, מילים אחרות, משמעות שמאפשרת תנועה. ההבנה היא כי אין סיפור אחד נכון וכל גרסה חדשה יכולה להאיר אפשרות אחרת לחיים

וכשאדם, בכל שלב שהוא, מתחיל להחזיק בעט של חייו, משהו משתנה. פתאום יש מקום לתקווה, לסקרנות, ליצירתיות. הוא מגלה שסיפור החיים שלו לא “תקוע” - הוא פשוט מחכה לפרק הבא.

אם גם לכם נראה שלילד או לילדה שלכם יש “ערימה” כזו- של מחשבות, רגשות וסיפורים שמתערבבים זה בזה- אולי זה הזמן לעצור יחד, לפתוח בעדינות את הארון הזה, ולמצוא את הסיפור שמתאים להם באמת.

כי מתחת לכל בלאגן, יש תמיד גרעין של משמעות שמחכה להתגלות, וכל הורה יכול לעזור לילדו לכתוב את הפרק הבא שלו.

מוזמנים לשלוח לי הודעה כאן ולקבוע פגישה.

עדי.